תינוקות ופעוטות הם אנשים קטנים עם צרכים גדולים” – ד”ר וויליאס סירס, רופא ילדים נודע”  

 

המטרה של תקשורת היא חיבור. אנחנו יצורים שחיינו תלויים בכך – וללא חיבור עמוק וקשר איננו יכולים לשרוד. יצירת חיבור ושימורו מורכבת מאינסטינקטים חייתיים לרוב, אך גם מהבנה עמוקה ברמה הקוגניטיבית של הצרכים המניעים את  הווייתינו. כבני אדם הממלאים “תפקידים” במהלך חיינו, ככל שנהיה ערים לצרכים שלנו, יהיה לנו קל יותר לתקשר את הצרכים לסביבה. תקשורת היא ריקוד מתמשך בינינו לבין עצמינו ועם הסובבים אותנו, כל החיים .

 

כהורים לתינוקות שבאים לעולם, מוטלת עלינו האחריות לדאוג לצרכיהם של ילדינו ,רגשיים ופיזיים, אך באותו הזמן, אנחנו מוכרחים, ובעיקר מוכרחות – לדאוג לצרכים שלנו.

.

דוגמא לכך היא ההוראות הניתנות לנו כשאנחנו טסים: כשמסכת החמצן תיפול בעת מצב חירום – ההורה מונחה לשים אותה עליו קודם ואז לדאוג לילדו. בלי חמצן הרי לא נוכל לטפל באף אחד! כך אנחנו מוכרחים להיות בתקשורת מצויינת עם עצמינו – עם הרבה אמפתיה והבנה עמוקה על מנת שנוכל לתת את זה לילדינו.

 

כשילדיי נולדו, חשבתי בטעות, שמרגע זה ואילך, כל כולי לרשות ילדיי, ואשים לעת עתה את צרכיי הרוחניים, החברתיים והזוגיים בצד (ילדתי תאומים יחסית מאוחר בחיים, והייתי להוטה לעשות זאת ״נכון״) מפרספקטיבה של שנים אני רואה שלגישה הזו היו מחירים – ועם זאת , בתקופה הזו למדתי הרבה מאוד על עצמי וילדיי.

במאמר שלפניכם אני מביאה חלק  מהניסיון והידע שצברתי במהלך השנים, ומקווה שיהיה לכם משמעותי ומעשי! אני מזמינה אתכם להיות עם הרבה מאוד רכות וחמלה לעצמיכם, במיוחד במקום שבו אנחנו מצפים מעצמינו להיות הורים ״טובים״.

צעד ראשון:תדאגו לעולם הרגשי שלכם/ן לפני ובעת ההריון, ובכלל!

תקשורת תוך אישית (קרי להיות מחוברים לרגשות ולצרכים שלכם), ובינאישית, במיוחד בתוך הזוגיות, יכולה להועיל להורים ותינוקות כבר מהימים הראשונים של התהוות העובר ברחם (וכמובן לפני!) מדוע אני מציינת זאת? כי ממחקרים שנעשו החל משנות השישים של המאה הקודמת מצאו שעוד בהיותם ברחם, העוברים שומעים קולות, קולטים אנרגיות ומגיבים – ומושפעים רגשית. התודעה היא תודעה סופגת. אין  להם עדיין כישורים קוגניטיביים אך המסרים נקלטים ברמה הפסיכוסומטית 1 .

מחקרים מדהימים הראו שבריאות התינוק הנולד היתה קשורה קשר ישיר לגישה של האם להריון ולרצונה להיות אם. למרות שאימהות מסויימות הפגינו אושר וסיפוק כלפי חוץ, אך בתוך תוכן לא רצו את התינוק – התינוקות קלטו את המסרים הללו ונולדו עם בעיות התנהגותיות ובעיות במערכת העיכול שלהם (שם מצויים הרגשות בעומק). הורמוני הסטרס של האם גם השפיעו על העובר, בעיקר אם אלו לחצים מתמשכים.

 

למערכות היחסים עם בני הזוג היתה השפעה אדירה על התינוקות. מחקרים מצאו שילדים שלהוריהם מערכת יחסים סוערת ולא יציבה יש פי חמש סיכוי לפתח פחדים וחוסר שקט (אז לא קרו לזה עדיין הפרעת קשב) מילדים בבית יציב ואוהב.

למידה של “תקשורת מקרבת”  – כלי עוצמתי לחיבור לרגשות שלכם, לעולם הפנימי ולמאוויים, צרכים וערכים העמוקים שלכם – יצירת דיאלוג, אוהב ופורה ביניכם, הבנה והקשבה – יתרמו לאין שיעור לעובר שלכם.

 

צעד שני: לימדו את הצרכים ההתפתחותיים והתקשורתיים  של ילדיכם

.

על פי מריה מונטסורי, (2)שהיתה חלוצה בהבנת הצרכים העמוקים של תינוקות וילדים קטנים והתפתחותם, מוחו ותודעתו של תינוק שזה עתה נולד הם כמו ספוג. הם קולטים הכל. הוא אולי עדיין לא יכול לנוע לבד, אך עיניו ואוזניו, אפו והרגישות העורית והפיזית הגדולה הם קולטנים מדהימים. תינוקות מוזנים לא רק על ידי החלב שהם מקבלים, אלא גם מסביבתם הפיזית והאנרגטית. מהמגע עם האם, מהדרך שהם נישאים (או לא), מהמבט שהם פוגשים, הם קולטים ולומדים בכל רגע את השפה בכל המימדים שלה – כולל התקשורת הרגשית. ההד שמקבלים, ההבנה וההקשבה שלנו אליהם, ההכרה והאישור שאנחנו יכולים לתת, בהתנהגותינו ובאופן מילולי – כל אלה עוזרים לבנות בני אדם בריאים ובטוחים בעצמם.

 

ככל שנדבר איתם על כל מה שאנחנו עושות – כך הם לומדים על עצמם ועל סביבתם .כשאנחנו מרימים את התינוקות, רוחצים אותם, יוצאים איתם לטיול, בזמן ההנקה, מומלץ לדבר איתם, לתמלל עבורם את החוויהעל פי תאוריות התפתחותיות – היקשרותיות, המובלות כיום ע”י ד”ר נויפלד הקנדי, המטרה שלנו כהורים, או מחנכים, לסייע בהגשמת הפוטנציאל הטמון בכל ילד מרגע היוולדו. המוח מתפתח באמצעות פועלו של המערכת הלימבית – האיזור במוח הממונה על רגשות; אנו זקוקים לרגשות הנכונים על-מנת שהמוח יתפתח כראוי. אם ילד אינו מסוגל לחוש ולבטא עצבות וחסרים לו הרגשות הנכונים, יהיו לו בעיות התנהגות. (6)   

 

ככל שנשקף את רגשותיהם, ואת הרצונות שלהם – בשאלות אמפתיות, כשהם בוכים או שיש להם איזו שהיא אי נוחות, וגם שמחה, אנחנו תורמות לקשר, לביטחון, לתחושת הקבלה, ולהתפתחות התקינה של המוח והאינטליגנציה הרגשית של הילד. גם האינטונציה  משמעותית. אם שמתם לב באופן טבעי הטון של קולה של אמא כשהיא מדברת עם תינוקה יותר גבוה, ויש בו צליל וכיוון של שאלה, היא אמפתית מעצם טבעה, ומזמינה אינטראקציה. תינוק ופעוט זקוקים לאינטראקציה הרגשית הזו, שכמובן מתבטאת במבט ושפת הגוף גם כן.

 

הקניית שפה איננה מתוך למידה מכוונת. זה פשוט קורה בהתפתחות הטבעית של האדם. בהתבוננות בילדים בכל העולם מצאו ששפה מתפתחת בדיוק באותם זמנים ושלבים התפתחותיים של הפעוט, בין אם הוא גדל בשבט אפריקאי או בדירה במנהטן. הצרכים של התינוק אחד הם, והתפתחות מוחו והבנתו זהים לחלוטין. מההקשבה לקולות והטיית ראשו לכוון הצליל בגיל חודשיים, להסתכלות המכוונת שלו אל פיהם והבעותיהם של המבוגרים סביבו, להברות הראשונות שהם מביעים סביב חצי שנה, (אבא, דדה, ממה),מילים ראשונות משנה עד שנה וחצי ועד למה שמונטסורי קוראת “התפוצצות השפה” בין שנה וחצי לשנתיים- קרי היכולת לחבר משפטים שלמים, בעלי כוונה.

ג’ון הולט, מורה ואבי החינוך הביתי באמריקה כתב: לו היינו מנסים ללמד את שתי המיומנויות המורכבות ביותר שתינוקות למדים בשנתיים הראשונות לחייהם, דיבור והליכה, לעולם לא היו לומדים

!

 

אז מה הוא, אם כן, תפקידינו? מונטסורי אומרת שבשלבי חייו הראשונים הילד זקוק לנו כמתורגמנים. כאלו  שעושים סדר ומבינים אותו, מתווכחים בינו לבין העולם, ובונים את האמון שלו בעולם

.

כאן הכלים שאנו רוכשים ב”תקשורת מקרבת” יכולים לסייע. שאלות שמתרגמות את רצונותיו, ומשקפות את מעשיו ורגשותיו: “רוצה להיות קרובה לאמא עכשיו? רוצה להחזיק את הצעצוע הזה? כיף לך בתוך האמבטיה? רצית להמשיך לשחק בגינה?” לא רק מחזקות ומרחיבות את השפה המדוברת והרגשית אלה גם, נותנות תחושה עמוקה של הבנה והכלה, ומחזקות את הערך העצמי והאישור להרגיש. גם כשעולה תסכול, ואנו משקפים לתינוק/פעוט את זה אנחנו יכולים לחוש בגופו את הרגיעה. בדיוק כשם שאנחנו מלמדים את השמות של דברים שהם רואים, אנחנו מלמדים שמות של מה שהם חשים ורוצים.

 

צעד שלישי (ובהחלט לא אחרון) לימדו “תקשורת מקרבת”

תקשורת מקרבת” היא גישה ומודל פרקטי שפותחה בסוף שנות השישים של המאה ה-20 על ידי ד”ר מרשאל רוזנברג, פסיכותרפיסט. היא נועדה לעזור לנו בשלושה מישורים: לגלות בתוך תוכינו מה אנחנו צריכים ומה אנחנו מרגישים; כיצד לבטא את זה בדרך שתתקבל בהבנה ובחמלה אצל האחר ותניע אותם לפעולה מתוך בחירה ורצון; וכיצד להקשיב למסרים שאנו מקבלים באותו האופן- חמלה.

 

ד”ר רוזנברג כותב בספרו: “לגדל ילדים בחמלה

” :

 ״לא משנה אם אדם בן שנתיים או תשעים ושתיים – הצורך בבחירה, עצמאות ואוטונומיה הוא חזק באותה המידה. כל איום על הצורך הזה ייענה בהתנגדות חזקה״

כלומר, על מנת לזכות בשיתוף פעולה של כל אדם, וילדים גם כן, תעזור לנו ההבנה של הצרכים שלו, ותעזור לנו המיומנות של אמפתיה: ניחוש ושיקוף רגשות וצרכים.

ככל שילדים גדלים ,  הצרכים גדלים איתם. צורך בחקירה, למידה, הסקרנות הטבעית המדהימה שלהם, למידת הגבולות שלהם ושל העולם,  והמיומנויות החברתיות. בערך בגיל שנה וחצי פעוטות מגלים שהם נבדלים מהוריהם. עיצומו של תהליך הספרציה – אינדיבידואציה כולל תהליכים של התקרבות, הפרדה ורכישת כלים של עצמאות מן ההורה. אנחנו נשים לב, למשל שזה הגיל שילד מתחיל לזהות את עצמו במראה. הצורך המרכזי שהוא מפגין כרגע זה עצמאות ובחירה ושלב זה הולך ומתעצם. הוא משמיע לראושנה (+- כמובן, כל ילד בקצב שלו) את המילה ״לא!״.

 

זהו שלב לא קל עבור מרבית ההורים.  תינוקינו המתוק שעד עכשיו – נשמע לנו – פחות או יותר – מגלה שיש לו רצון משלו! זה השלב שאני גיליתי את “תקשורת מקרבת”, לפני 15 שנה דרך המאמר המצויין של ענבל קשתן ז״ל.

 

החדשות הטובות הם שאמפתיה עובדת מצויין עם תינוקות ופעוטות כאחד! וכשאני כותבת: ״עובדת״ אינני מתכוונת למניפולציה מצידינו לנסות לגרום לילד לעשות כרצוננו – מכוון שזה גם מנוגד לצורך בהיקשרות ובניית אמון תקינה, וכי הם יעלו על זה מגיל צעיר, אלא ככלי שיוצר ערוץ  לדיאלוג ולחיבור שאנחנו רוצים ליצור, יוצרים את האמון בילדיכם שהצרכים שלו או שלה באמת חשובים לכם.

אז, כשאתם נתקלים בקושי -אמפתיה אמפתיה אמפתיה. לעצמכם- מה אני מרגישה עכשיו? מה אני צריך? עם מי אני יכולה לדבר עכשיו על מנת לקבל תמיכה? ולילדיכם… נסו להיכנס לנעליו הזעירות ותנו לו את .מתנת הנוכחות, הקבלה והאישור להרגיש, להם הוא זקוק.

.

ההורות היא מסע מדהים.  עבורי זה המסע שלימד אותי הכי הרבה על עצמי ועל יחסיי עם העולם, וממשיך ללמד גם כשילדיי כבר בני 18. מרשאל רוזנברג נהג לומר שהורות היא התפקיד המאתגר ביותר עלי אדמות, ולכן אנחנו זקוקים מנות גדולות של תמיכה והבנה, ישר מההתחלה!

 

לסיכום

1. דאגו לתקשורת התוך אישית ובינאישית לפני, בעת ולאחר הלידה..
2. לימדו מהם הצרכים הפיזיים רגשיים ונפשיים של ילדיכם.
3. תתרגלו “תקשורת מקרבת” – מודעות למילים של רגשות וצרכים, כדי שתוכלו לשקפם לילדיכם.

והכי חשוב: תהיו בחמלה רבה לעצמיכם על המקומות בהם אתם ״נופלים״ והקיפו את עצמכם בתמיכה אוהב

 

ביום שישי הקרוב 13.4 אתן הרצאה יחד עם הילה דותן מ”החחמה להורות” . היא תרצה על מה קורה לילד כשיש התקפת זעם, ואיך עלינו לנהוג על פי התאוריות ההיקשרותיות של ד”ר גורדון ניופלד, ואנוכי על איך ליישם תקשורת מקרבת עם הילדים ברגעים הללו ובכלל.

 

לפרטים והרשמה

. לרשימה מקיפה של רגשות וצרכים שאתם יכולים להוריד – באתר שלי.

מקורות:

1. The Secret Life of The Unborn Child – Thomas Verny M.D
2. The Absorbent Mind – Maria Montessori
3. לגדל ילדים בחמלה –  ד״ר מרשאל רוזנברג
4. תקשורת מקרבת – שפה לחיים – ד״ר מרשאל רוזנברג
5.     בטיפולנט
6.  http://neufeldinstitute.co.il/?page_id=36

 

 

על הכותבת: יעל בריסקר, פסיכותרפיסטית מומחית לתקשורת בינאישית. מנחה קורסי יסודות של  “תקשורת מקרבת” – אותה היא לומדת וחיה מעל 15 שנה, בנוסף לכלים תודעתיים אחרים . עובדת עם יחידים וזוגות בקליניקה בהוד השרון  

לאתר  טלפון :   0507480561  לדף הפייסבוק