ממש עכשיו החלה שנת הלימודים החדשה.
לעיתים ילדים חווים קשיי הסתגלות בתקופה הראשונית כגון קשיי שינה,
בכי, הזדקקות מוגברת למוצץ וחפץ מעבר ותלות פיזית בהורים בשעות שאחרי הגן.
תופעות אלה אמורות להסתיים תוך שבוע-שבועיים מהרגע בו הילד נכנס לגן, לרוב אחרי החגים, כשנכנסים לרצף של פעילות יום-יומית.
עם זאת, ישנן התנהגויות שעשויות להוות נורות אזהרה:
• כאשר הילד בוכה מאוד בפרידה מההורים בגן ולא נרגע במהלך היום, והדבר קורה לאורך זמן וללא שיפור.
• כאשר אשת צוות מתקרבת לילד, בכיו מתגבר והוא אינו מביט בה או נענה אליה כלל, אלא נלפת בהורה ומסרב לשחרר, לאורך זמן ובלי שנראה שיפור בנושא.
• הילד אינו משתתף בפעילויות הגן ויושב בצד לאורך זמן וללא שיפור.
• הצמדות למוצץ ולחפץ מעבר בלי יכולת לעזוב אותם. כשהם אינם, הוא בוכה מאד ולא נרגע.
• הילד בוכה גם בבית לפני ההליכה לגן וגם כשבאים לאסוף אותו מהגן בסוף היום. במידה והילד מדבר, הוא חוזר ואומר שהוא אינו רוצה ללכת לגן, לאורך זמן
וללא שיפור.
• שביתות רעב של הילד שמסרב לאכול במסגרת הגן וייתכן שגם בבית.
• רגישות פיזית ונפשית גבוהה בגן, שמלווה בבכי, בכל פנייה או נגיעה בילד
• רגרסיה בהתנהגותו של הילד במישורים שונים, שלא נעלמת בחלוף החודש הראשון לקליטתו בגן
• התנהגות פורצת גבולות בבית – כעס, אלימות, צעקות, עשיית דברים אסורים, חוסר הקשבה, חוצפה קיצונית שלא עוברת או מתמתנת.
• תחושה שהילד לא יכול לשחרר את ההורה מטווח הראייה שלו, גם בבית. חזרה אל “חרדת הנטישה” והצמדות רבה אל ההורים תוך סירוב לשחרר אותם, לאורך זמן וללא מגמת שיפור.
לצד חידוד החושים שלכן, זכרו שוב לסמוך: על עצמכם, על הילד ועל הצוות.
הורים ששולחים את ילדם לגן מתוך תחושת בטחון באמונה: בצוות, בעצמם ובילד שיידע להסתדר, מעבירים תחושה בטוחה זו לילד ומקלים מאד על תהליך הקליטה.
שנת לימודים פורייה ומצוינת.
!